את הפוסט הזה כתבתי במיוחד לתקופת הקורונה, תקופה שהיקום הכריח אותנו לעצור ולהסתכל. לצמוח, להשתפר, לקבל את מה שאנחנו רוצים מצריך התעוררות ועבודה יומיומית בישום חוקי היקום.
בוחרת לשתף אתכם את "מסע הגיבורה" שלי להתעוררות רוחנית.
אז איפה זה פוגש אתכם?
עשרת השלבים של התעוררות רוחנית:
*נכתב בלשון זכר אבל מיועד כמובן לשני המינים.
1. אתה טיפש (וגם את), אבל אתה לא יודע שאתה טיפש. אתה עושה שוב ושוב את האותה הטעות ואין לך מושג שאפשר אחרת. אלה החיים היחידים שאתה מכיר.
2. אתה חוטף סטירה קטנה או גדולה ומתחיל להבין שיש הרבה יותר ממה שאתה מבין. איך לך מושג מאיפה להתחיל, אתה רק יודע שזה כבר לא חייב להיות יותר ככה.
3. אתה יוצא לדרך, מתחיל לאסוף מורים, ספרים, סדנאות וספות. אתה קורא אושו ונושם מהאף. אתה נהיה סופר מבולבל.
מותר לכעוס? זה תדר גבוה או נמוך? כמה זמן להחזיק בכעס, כמה כעס לתת בכעס.
מתי זו היצמדות לכעס, האם בודהה הבין שכשחיים לא מתחת לעץ, קשה להימנע מכעס?
אתה שופט את עצמך שהבנת את השיעור רק בדיעבד. אתה מתחיל לחפש סימנים בהכל, בשירים, במילים שאנשים זורקים לאוויר, אתה לא שוכר דירה במספר 7, אתה מבלבל תדיר בין רגש לאינטואיציה.
התת מודע מתעורר, אתה מתחיל לחלום, אבל אתה עדיין חצי ישן. אתה לא מבין למה אם הבנת את הכלי, אתה עדיין טועה. כי חביבי, זה בגלל שיש ללמוד את הכלי ויש לחיות אותו מספיק שנים בגוף הפיזי.
4. הקונפליקטים הפנימיים נרגעים, אתה חווה יותר שלווה, מצליח לתפוס את הטעות ממש ברגע ואולי אפילו כבר אין טעות. אתה מאושר שאתה חווה תדר גבוה, הבנת את החיים!! אתה חולק מניסיונך לאחרים, גם אם האחרים לא מבקשים.
5. אתה מבין שהיית יהיר, שניסית לייעץ לאחר בשבילך גם כשהאחר לא ביקש. יש לו דרך אחרת, הוא לא מבין. אתה מבין?
6. אתה מתוסכל – אתה עושה הכל נכון, הולך לפי חוקי היקום, למדת לתת, למדת להציב גבולות, פתחת את הלב, אבל זכרת שקודם כל אותך לאהוב, היית אצל מספיק מטפלים ומתקשרות. אתה מואר ועדיין, אתה לא מקבל מהיקום את מה שאתה רוצה. איך יכול להיות שלסתומה ההיא עם הפה הגדול יש הכל ואתה, אתה מואר, ועדיין בחובות או ישן באלכסון?
7. אתה מבין שהיקום לא מעניש אותך. לא מעניינת אותו הדרך שלך, זה לא מבחן במתמטיקה, הוא לא נותן נקודות זכות כי פיתחת יפה את התרגיל אבל טעית בתוצאה הסופית. יש פתרון – יש הבנה – תקבל. לא הבנת? הסתומה תמשיך לקבל, והיא בכלל לא קוראת אושו, אולי "ווג".
8. אתה מרפה – עשית הכל, למדת ממיטב המורים, חפרת עמוק עד לבסיס, אתה מבין שעכשיו זה פחות מיינד, יותר לב, שלא הכל זה סימן, שלא הכל בשליטתך, אתה משחרר ולא ממקום של יאוש אלא של אמונה. אתה יודע הכל ולא יודע כלום.
9. אתה מבין שעכשיו פחות לחפור ויותר לזוז – אתה משנה משהו במציאות הפיזית, עובר דירה, מחליף עבודה, מפתח תחביב, מחפש סביבת חברים חדשה.
10. זזת – ועכשיו?
הפוסט הזה נכתב ברגע שבו נדמה היה לי שאני כבר יודעת הכל אבל עדיין לא מצליחה לקבל את מה שאני רוצה.
זו הנקודה שבה הבנתי שכנראה יש עוד המון עבורי ללמוד ושהכי חשוב, הדרך היחידה לצאת מתקיעות היא פשוט לזוז, גם התזוזה נדמה שאינה הכי מדויקת עבורינו, היא מתבררת כנכונה משום שהיא עזרה לנו לזוז מא' ל-ב' ואז הדרך לג' מתקצרת.
למי מכם שמרגיש תקיעות בזוגיות, בדירה או בעבודה, מוזמן ליצור איתי קשר דרך האתר לפגישת יעוץ כדי לקבל כלי מעשי להתחיל לזוז.
