דחייה היא אף פעם לא נעימה, בין אם מדובר בראיון עבודה, בלקוח עתידי או בדייט ראשון.
בעזרת הומור אפשר להגיב עליה בצורה אותנטית, נעימה, שמשקפת בטחון עצמי למרות הדחייה.
לפני כמה שנים יצאתי עם בחור מקסים לשני דייטים. הוא באמת היה מקסים, ג'נטלמן, ערכי, מעניין ומצחיק. אבל לפעמים זה לא מספיק. הייתה חסרה משיכה והיא ללא ספק עניין מרכזי. כשהוא סימס לי לאחר הפגישה השנייה האם ארצה להיפגש שוב, סימסתי לו שהיה לי כייף, לא כקלישאה, כי בהחלט היה נעים, אבל שחסר לי משהו. לתשובה שלו לא ציפיתי. הוא סימס לי בחזרה, "יודעת מה חסר לך? כי אני בדיוק בדרך לסופר".
ההודעה הזו, שמצוטטת גם בספר שלי "עד החתונה זה יעזור" וגם בקורס הדיגיטלי שלי לנשים "תקשורת מקרבת עם גברים" https://courses.odeliayakir.co.il/, מאוד הצחיקה אותי אבל בעיקר גרמה לי לראות אותו באור חדש. כשגבר, או אישה, מגיבים ככה להודעת דחייה על רקע רומנטי, זה מעיד על פאסון ועל מידה טובה של בטחון עצמי. זה גרם לי להעריך אותו. בחיי שבאותו רגע תהיתי שמא פספסתי משהו. אלמלא הכרס, הייתי פוגשת אותו שוב רק בגלל התגובה הזו.
בהזדמנות אחרת בה אני יזמתי והתחלתי עם מישהו בפייסבוק, הוא ענה לי שיש לו חברה. עניתי לו שזה ממש לא מפריע לי, שיביא גם אותה לדייט. הוא צחק ואני יצאתי בקלילות מהסיטואציה. בואו נודה, דחייה היא לא עניין של כייף, אבל אם אני מגיבה בהומור, אני משדרת שלא קרה כלום, לי ולצד השני. דוגמא נוספת שניתן למצוא בקורס הדיגיטלי שלי "איזה באסה, אם תרגיש כשאתה מוכן לאישה מהממת, בשלה, יפה ואיכותית כמוני, תן סימן/ דבר עם אנג'לינה זולי".
הומור זה לא בהכרח אומר להגיב בחוסר אותנטיות. אם הפגיעה מבאסת אותי, אפשר להודות בבאסה, רק להקליל אותה, "באסה, אתה נראה גבר מקסים, אולי תשקול פוליאמוריה? זה נורא באופנה עכשיו". ככה אני גם מודה שהתבאסתי וגם משלבת הומור. הכלל תקף כמובן גם לגברים. אני זוכרת את אותה הפעם שסירבתי לגבר מקסים והוא ענה לי, "אם כבר לקבל סירוב, אז ממישהי כמוך". למרות שאני זו שדחתה אותו, הוא זה שהחמיא לי.
לא כל דחייה כמובן צריך לקבל בעזרת הומור. יש דחיות כואבות או מעליבות מדי. יש דחיות שלא מכבדות את הצד הנדחה ולכן הומור יעביר מסר לא נכון. לדחייה לא נעימה הייתי בהחלט מגיבה בכעס או בהתעלמות. לכן, חשוב לא רק להידחות בעזרת הומור, אלא גם לדחות בעזרתו כדי לשמור על הכבוד של הצד השני. אני בגישה שתמיד כדאי לכבד בני אדם באשר הם ואם מישהו/י החליטו לפנות אליכם זה ודאי הצריך מהם אומץ רב, אז למה לא להיות רגישים לעניין. חוץ מזה? אין לדעת מתי נהיה מספיק נואשים כדי להתחרט –😊
למשל, "היי מותק, איזו הודעה מקסימה! ממש התרגשתי, כרגע זה פחות מרגיש לי מתאים בנינו אבל ההודעה עשתה לי כייף ויש מצב שעוד חודש אני אקום בבוקר ואבין שהייתי ממש מטומטמת. עד אז, תודה ורק אהבה." או כל וריאציה שלכם לתחושה שעוברת מההודעה הזאת.
"הייתי יוצא איתך בכייף אבל זה כבר יחשב לפוליגמיה".
"איזו מקסימה את וסחטיין על האומץ לפנות אליי, ממש מעריך. איכשהו מרגיש לי שאנחנו שונים מדי, רק תחושה, ואולי אני טועה, אבל תודה שפנית ואני מאחל לך אהבה גדולה."
וכמובן, אם חשוב לכם לדעת מדוע נדחיתם, אפשר גם לשאול, "מסקרן אותי ללמוד עוד על עצמי: מה הרגשת שחסר לך? למה לדעתך אנחנו לא מתאימים?" זו שאלה (או שתיים…) שיכולה לעזור לכם להבין משהו עליכם ואולי אפילו לפתוח מחדש משהו ביניכם. כמובן שאת הטיפים האלה אפשר ליישם גם בראיון עבודה, מול לקוח פוטנציאלי שמחליט בסוף לא להצטרף וכדומה. אם כי, לצערי, מניסיון, הדחייה הכי כואבת היא על רקע רומנטי וכאן מאוד חשוב בד בבד עם פיתוח חוש ההומור, לחזק גם את הבטחון העצמי – כי אם מישהו אחד לא רוצה אותי זה לא אומר עליי כלום מעבר.
ככל שהביטחון העצמי שלנו יהיה גבוה יותר – ככה הפגיעה תרגיש פחות אישית או כואבת ותאפשר לנו להשתמש בהומור. במקרה הכי גרוע, תמיד אפשר לפוצץ לו/ה בלון מים על הראש ביציאה מהבית (נכתב כהלצה ולא כהמלצה).
לטיפים נוספים לשימוש בהומור במצבי דחייה ניתן לרכוש את הספר (מיועד לשני המינים) ולנשים יש הרחבה של הטיפים בקורס הדיגיטלי שלי "תקשורת מקרבת עם גברים", מיועד לכל אישה שרוצה לשפר את הביטוי העצמי, הקלילות והבטחון שלה בתקשורת עם גברים בתחילת קשר רומנטי.
אולי גם יעניין אותך:
