מכירים את המערכון של קטורזה שהוא הולך לקניות בסופר כי אשתו שלחה אותו ושם הוא שם לב לכל מיני דברים מוזרים שקורים בסופר, למשל "שישראלים ממלאים את העגלה ובקופה משאירים הרבה דברים, ככה שקטורזה הולך לעשות קניות, הוא לא מסתובב בסופר הוא פשוט מגיע ישירות לקופה כי יש שם הכל."
המערכון הזה, כמו כל מערכון סטנד אפ מוצלח, מתאר את הקשר בין הומור ליצירתיות. למעשה הומור היא דרך יצירתית להסתכל על העולם. זווית ראייה חדשה על מציאות קיימת. כדי להבין את מערכת היחסים בין השניים, בואו נלך רגע אחורה, להגדרה ליצירתיות.
אז מהי בעצם יצירתיות?
נתחיל מהעובדה שכולנו נולדנו יצירתיים, אבל תהליכי חיברות כאלה ואחרים, המשפחה, החברים, המורים, צמצמו את עולמינו, בכוונה או שלא. ממליצה לצפות בהרצאת טד המפורסמת בנושא – "איך בתי הספר הורסים את היצירתיות".
המרצה, קן רובינסון, שנפטר לאחרונה, מספר שם, ספק סיפור אמיתי ספר בדיחה, על ילדה אחת בשיעור ציור בגן. הגננת שואלת אותה מה היא מציירת והילדה משיבה "את אלוהים", הגננת עונה לה "אבל אף אחד לא יודע איך אלוהים נראה", הילדה לא נשארת חייבת ומשיבה, "תיכף כולם ידעו".
אז כשמדברים על פיתוח יצירתיות, לא מדובר בזכות ששייכת ליחידי סגולה, אלא לכולנו. כל אחד מאיתנו יצירתי בתחום מסוים, בעל מתנה יחודית לתת לעולם. החיים גרמו לנו להשתיק את הקולות האלה וחבל. המטרה שלנו היא למצוא את המקום הזה בתוכנו. לפתח יצירתיות זהו למעשה תהליך של גילוי של מי שאנחנו כבר.
"יצירתיות מוגדרת כתהליך ההפקה של רעיונות מקוריים ורלוונטיים לסיטואציה הנכונה. חשיבה יצירתית מורכבת ממקוריות, גמישות ושימושיות." (ויקיפדיה). כלומר, יצירתיות היא למעשה יצירת יש מאין, הבאת רעיון חדש שטרם היה קיים קודם. ולכן, תובנות סטנד אפ הן בהחלט יצירתיות, משום שהן למעשה דרך מקורית/ חדשה להסתכל על העולם. דרך מקורית שטרם נתקלנו בה קודם.
מה המרכיב המשותף לשניים?
אין ספק שמקוריות! יצירתיות היא הרי יצירה מקורית ואילו צחוק (פאנץ') הוא למעשה תוצר של חשיבה יצירתית. רגע לפני שאנחנו צוחקים אנחנו תמיד מופתעים, כי לא ראינו את זה בא.
האם כל מי שהוא יצירתי הוא גם מצחיק?
לא, סופרים הם יצירתיים, גם מוזיקאים, יזמי סטארט-אפ וכל מי שמייצר משהו שטרם היה קודם, אבל הם לא בהכרח מצחיקים. לעומת זאת, כל מי שמצחיק הוא יצירתי, כי כמו שכתבתי קודם, הומור הוא תוצאה של חשיבה יצירתית.
אוקי סבבה הבנתי, אבל אם אין לי חוש הומור?
אז זה הזמן להיפרד כידידים! אבל רגע ברצינות, הומור זוהי מיומנות נרכשת לגמרי ואפשר לפתח אותה בעזרת הכרות עם הכלי, תרגול, תרגול, תרגול וקצת (הרבה) אהבה עצמית לא תזיק. אה, כן, אני יכולה לעזור לכם לפתח אותו.
טוב, אבל תכלס, איך הומור יעזור לי להיות אדם יצירתי יותר?
בכמה אופנים. קודם כל, חשיבה יצירתית מצריכה נינוחות ונוחות, ולכן אנשים שצוחקים הם רגועים יותר ומאפשר לרעיונות חדשים לצוץ. שימו לב לאווירה במשרדי פרסום וסטארט-אפ לעומת משרדים ממשלתיים, גם בהווי וגם בעיצוב. אחת מעודדת יצירתיות, השנייה יותר בואו נגיד – אחידות.
זה ידוע שמתח פוגע ביצירתיות ולכן הומור עוזר לנו להירגע. אנחנו זקוקים לצחוק כדי שהיצירתיות הטבעית שלנו, שכבר נמצאת בתוכנו, תצא החוצה.
שנית, כשאנחנו מתחילים לתרגל הסתכלות אחרת על העולם כדי למצוא פאנצ'ים/ בדיחות, אנחנו למעשה מפתחים את היצירתיות שבנו ומאחר שחשיבה יצירתית פועלת בכל האספקטים של חיינו, דבר מוביל לדבר.
כלומר, אחת התוצאות של פיתוח חוש ההומור וכתיבת בדיחות, היא יכולת לחשוב בצורה מקורית גם בתחומי חיים נוספים, שאינם קשורים ישירות להומור, למשל, בפתרון בעיות. רובינו, בזמן פתרון בעיה רואים רק שתי אפשרויות בראש, ככה התרגלנו. לנסוע או לנסוע, להתפטר או להישאר, לקנות או לא לקנות.
פיתוח חוש ההומור גם יעזור לנו לראות פתרונות נוספים מעבר לשתי האופציות המוכרות. בהחלט יש כאן את עניין הביצה והתרנגולת כי בו זמנית, פיתוח יצירתיות יכולה לשפר את חוש ההומור שלנו.
אם אני לומדת שיש מספר פתרונות לבעיה כלשהי, אז כשאני אנסה לייצר הטעיה קומית (להביא פאנץ' לתובנה), יעלו בראשי אופציות נוספות. למשל התובנה, "להיות הורה זה קשה" כי_______. מה שעולה לרובינו אוטומטית זה בגלל שילדים גוזלים הרבה זמן, כסף ותשומת לב. אלה הן התשובות המובנות מאליהן. אבל כבר התרגלנו לחשוב שתמיד יש עוד פתרונות, "אז להיות הורה זה קשה כי לא משנה כמה תשקיע בו, יום אחד הוא ישלם 300 ₪ מכספך למישהו זר כדי לספר לו כמה אתה דפקת לו את החיים."
טוב, השתכנעתי, אז איך עושים את זה בפועל?
שאלה מצוינת! זה בדיוק מה שאני מלמדת בסדנאות שלי לפיתוח יצירתיות בעזרת הומור (קצת שיווק עצמי, ממש קצת וסיימנו, חברים). אחד התרגילים שאני אוהבת לעשות זה לבחור נושא, למשל ישראלים בחו"ל (נושא כאוב) ולבקש מהמשתתפים לזרוק את כל האסוציאציות שעולות להם לראש בנושא (יעני "שמש").
בשלב הבא אנחנו מטפלים באסוציאציות עצמן ולומדים דרכן ליצר תובנות סטנד אפ. רוצים דוגמא מוחשית? קדימה. נניח שאחת האסוציאציות היא "ישראלים בחו"ל תמיד מתקמצנים על טיפ" (תודו שיש בזה משהו, לפחות כשאנחנו במזרח הרחוק, מי זוכר כבר, זה כל כך רחוק!). עכשיו יש לנו תובנה, "נכון ישראלים בארץ תמיד משאירים טיפ נאה, אבל במזרח הם תמיד שואלים אחד את השני כשהם מסיימים לשבת במסעדה, תגיד, זה נהוג להשאיר כאן טיפ?"
עכשיו, שימו לב, כבר ההבחנה שבחו"ל אנחנו כעם ישראל (אל תתחילו איתי – סטנד אפ מבוסס על הכללות, ברור שאתם משאירים הרבה!) פחות נדיבים, זוהי תובנה שהיא תוצר יצירתי. כבר כאן למעשה הפגנו חשיבה מקורית, ראיה חדשה ושונה על סיטואציה קיימת. השלב הבא הוא לייצר את הפאנץ', כלומר את הצחוק. אותו אנחנו מייצרים על ידי הפתעה.
שנייה לפני שאנחנו צוחקים – אנחנו תמיד מופתעים. ההפתעה היא למעשה אותה הטעיה קומית מפורסמת, הולכה של הפאנץ' לכיוון מוכר וצפוי ואז שבירה לכיוון אחר לגמרי. והנה דוגמא מהמופע שלי, "מה פתאום אחי להשאיר להם טיפ, הם שונאים כסף, זה מעליב אותם!"
תודו שלא ראיתם את זה בא –😊
ויש כמובן תרגילים נוספים (אימפרוביזציה, למשל, תרגיל מעולם המשחק שמבוסס על אלתורים וידוע כמפתח יצירתיות ועוזר לפתרון בעיות וחשיבה מהירה במצבי לחץ) שעוזרים לפתח את חוש ההומור. מה שמעניין לבדוק, זה איך אחרי סשן של פיתוח חוש ההומור, אנחנו ניגשים אחרת לפתרון בעיות או ליצירת תוצרים חדשים.
אולי גם יעניין אותך:
