עד לפני מאה שנה בערך, אפילו פחות, אנשים לא ממש שאלו את עצמם "מה אני אוהב לעשות", אלא עבדו בכל דבר שאפשר להם להתפרנס בכבוד, ואם הם היו ברי מזל, הם פשוט חיו את התשוקה שלהם בלי לקרוא לה כך.
עם כניסת העולם לעידן השפע, כלומר יותר כסף ויותר זמן פנויים (וכן, אנחנו לגמרי בעידן השפע, למרות שרב האנשים בעולם עדיין מסתובבים במוד של הישרדות) הנושא התעסוקתי החל לקבל משמעות חדשה. אם נסתכל על ההורים שלנו, רובם עבדו רב ימי חייהם במקום עבודה אחד. בחירת מקום העבודה נבעה לרב משיקולי נוחות, קביעות, שכר והטבות. היום, לעומת זאת, אנשים שואלים את עצמם תכופות, "איפה ארגיש יותר ממומש", ויודעים מה?
לא רק העובדים שואלים – גם ארגונים כבר החלו להפנים שעובד שמרגיש ממומש הוא עובד מאושר הוא עובד יציב הוא עובד יעיל.
מה זה מימוש עצמי?
צמד המילים "מימוש עצמי" – כשמו כן הוא. היכולת והרצון שלי לממש את עצמי, כלומר, את הרצונות, יכולות, תשוקות וצרכים שמרכיבים את העצמי האינדיבידואלי של כל אחת ואחד מאיתנו. אנשים נבדלים ביניהם בצורך שלהם לממש את עצמם, אבל המכנה המשותף של רובינו בעידן הנוכחי הוא שהצורך הזה יותר ויותר קיים.
אנשים רבים שואלים את עצמם, "מה אני אוהב לעשות? במה אני ממש טוב? איך אבלוט בעשייה שלי? על מה יוקירו ויעריכו אותי? מה אני יכול לתת לאנשים ומה אנשים מבקשים ממני?"
הרצון שלנו בעשייה מתוך תשוקה, שגם מגיעה לרב עם הכרה והערכה מהסביבה, הולך וגדל ומוביל אנשים רבים לעשות שינויים תעסוקתיים. למשל, לפתוח עסק עצמאי, לעבור לתפקיד אחר בארגון, ללמוד מקצוע תובעני גם בגיל 40 עם ילדים קטנים בבית ועוד.
העובדה שבניגוד לבעבר, פחות ופחות מקומות מציעים בטחון תעסוקתי לאורך זמן, תרמה גם היא לרצון ולאומץ לעשות שינוי. למעט ארגונים כמו בנקים וחברות ממשלתיות, רב האנשים כבר מבינים היום שצמד המילים "בטחון תעסוקתי" הוא אשליה. אז אם שום מקום כמעט כבר לא בטוח, בואו לפחות נהנה!
האם כולנו חייבים לממש את עצמנו?
בערך כמו לשאול האם כולנו חייבים להיות בזוגיות או להיות הורים. הפועל "חייבים" הוא שורש הבעיה. האמת היא שאנחנו לא חייבים כלום, גם לא להיגרר לתכתיבים חברתיים. בעידן הנוכחי המחויבות שלנו, לתחושתי, צריכה להיות בעיקר לאושר ולרווחה האישית שלנו. וכשאני כותבת "אושר" – אני מתכוונת שכשאנחנו עושים את מה שממלא אותנו – אנחנו באופן אוטומטי מתמלאים בחזרה, ואז גם יכולים לתת יותר, למשפחה, לחברה, לקליינטים.
אנשים שונים נחלקים ביניהם בצורך לחיות את התשוקה שלהם, בהתאם למבנה אישיות, גיל ותקופה בחיים. לעיתים הצורך לממש את עצמנו מתחיל רק בפנסיה, לעיתים במשבר גיל ה-40, ולעיתים לעולם לא. לעיתים התשוקה שלנו תהיה תחביב, לעיתים מקצוע ראשי ולעיתים עיסוק צדדי. שוב, השוני טמון בסולם הערכים שלנו.
מי שחשוב לו מאוד יציבות כלכלית, כנראה שהתשוקה תתפוס נפח קטן יותר בחייו, משום שלרב מימוש תשוקה נתפס כקשה יותר להפוך למקור פרנסה יציב.
האם התשוקה שלנו יכולה להפוך לפרנסה?
בהחלט! אני למשל שייכת לסוג האנשים שחייבים לחיות את התשוקה שלהם מרבית שעות היממה, אני מתפרנסת ממנה בכבוד ומעודדת אנשים לזהות מהי התשוקה שלהם ולהקים סביבה עסק פעיל ויציב. אני מאמינה שהביטחון הכלכלי היחידי שישנו הוא ההכרה והפיתוח של הכישרונות המולדים שלנו, אני קוראת להם "המתנה איתה נולדנו".
אני מודעת לעובדה שיש אנשים שהרעיון הזה הוא הרבה יותר מפחיד עבורם ואותם אני מעודדת להביא תשוקה לתפקיד בארגון, או לחילופין לחפש מקום עבודה שיתן ביטוי לתשוקה שלהם, כמו גם לחיות אותה מעבר לשעות העבודה.
אם לצורך העניין התשוקה שלי היא לצייר ואני מאמינה, קצת בצדק, שקשה להתפרנס מציור, כדי שאוכל להנות ממנה, זה לחלוטין לגיטימי שאעבוד במקום עבודה מסודר עם אווירה נעימה בתפקיד שמביא לידי ביטוי לפחות חלק מהחוזקות שלי.
בצורה כזו אוכל להתפנות בשעות אחה"צ ובסופי השבוע לטפח את תחביב הציור. ועניין הביצה והתרנגולת לגמרי תקף כאן – ברגע שאני מציירת ומרגישה ממומשת, זה משפיע על התפוקה שלי במקום העבודה. לכן, יותר ויותר ארגונים, שמים דגש בימינו על התייחסות לעובד כמכלול של רצונות ויכולות ולא רק כבעל תפקיד ספציפי.
עצם העובדה שאנחנו חיים את התשוקה שבנו זהו מקור להנאה. הכסף יכולה לבוא בצורה מיידית, בהמשך, או בכלל לא, והעניין תלוי בעיקר בנו.
איך מזהים את התשוקה שבנו?
פשוט מאוד, עצמו את העיניים וחשבו על הדבר שאתם הכי אוהבים לעשות ומוכנים לעשות גם בחינם. העיסוק הזה, שבו אתם לא שמים לב לתחושת הזמן, שאתם כל כך נהנים לעשות אותו, שאנשים אחרים נהנים מהתוצאה של העשייה שלכם ושגם אם היו לכם עשרה מיליון דולר בבנק, כנראה שהייתם ממשיכים לעשות אותו, זוהי התשוקה שלכם. אצלי למשל, אלה הן הכתיבה והעמידה על הבמה. מילדות אני אוהבת להופיע, להרצות, להצחיק, לרגש ולכתוב לעצמי את החומרים. ואני מקווה שאזכה להמשיך לעשות זאת עוד ועוד.
למה קשה לנו להתפרנס מהתשוקה שלנו?
פעמים רבות תשוקה מתקשרת למקצועות אומנותיים, ריקוד, משחק, שירה, כתיבה וכו' ואלה מקצועות שנתפסים כקשה יותר להתפרנס מהם. בניגוד למתכנתים, שאותם העולם ממש צריך כרגע, העולם, לכאורה, לא חייב רקדנים. האם כל הרקדנים עניים? ממש לא, אבל האם יותר קשה להתפרנס מריקוד מאשר מתכנות, כנראה שכן. אני אישית מאמינה שניתן להתפרנס מכל תשוקה והיא למעשה מקור השפע שלנו בעולם.
אני כן מעודדת אנשים להגשים בצורה שתהיה גם יצירתית כלכלית. למשל, אם מישהי מספרת לי שהיא מעוניינת ללמוד עבודה סוציאלית כי זוהי התשוקה שלה, לעזור לאנשים, אבל ידוע שהם מרוויחים מעט, אני בהחלט אעודד אותה ללכת על זה. במקביל אחשוב יחד איתה מהי המתנה היחודית שהיא מביאה כעובדת סוציאלית לעולם.
סביב גילוי החוזקות שלה, נפתח מקורות הכנסה נוספים: הכנסה מהרצאות (למשל, הרצאה בנושא – איך ניתן לזהות מצוקה של ילד שעובר חרם בבית הספר גם אם הוא לא משתף בבית), קליניקה פרטית, ספר בנושא, מעגלי שיתוף אחר הצהריים ועוד. וככה, הכנסה של 6000 ₪ מוסיפה לעצמה אפס או שניים נוספים.
אם נשכיל לזהות את התשוקה שלנו ובצורה אקטיבית לפתח אותה לאפיקים נוספים, נוכל גם להנות מרווחה כלכלית – וכאן נכנסות מילים כמו יצירתיות, תעוזה, יוזמה ואומץ.
האם יכול להיות שאין לי תשוקה למשהו ספציפי?
בתפיסת עולמי אין אדם ללא תשוקה לעשייה כלשהי. כן יש אנשים עם חוסר בטחון וחוסר הערכה עצמית שלא מאמינים שמגיע להם לעסוק במשהו שממלא אותם בתשוקה. אותם אנשים לרב מונעים מפחדים רבים, תפיסת עולמם היא הישרדותית והם כנראה גדלו בבית שלא עודד אותם לזהות ולממש את התשוקה שבהם. כשאני פוגשת אותם בסדנאות שלי, אני משתדלת לעזור להם לנקות את אותם רעשי הרקע של ילדות לא מאושרת, כישלונות שצרובים להם בתודעה כשהם כן ניסו לממש תשוקה, פחדים וחוסר אמונה.
לעיתים תשוקה נתפסת כמשהו מאד גדול ואז אם אין לי רצון לפרוץ בגדול אז כנראה שאין לי תשוקה – אבל ניתן לממש תשוקה בנפחים שונים. לפני הכל, חשוב להבין שתשוקה היא עניין של חיוניות – אדם חיוני, שדואג לעצמו פיזית ונפשית, שעושה פעילות גופנית, שאוכל נכון וגם עוסק בהתפתחות אישית, הוא אדם שיהיה לו קל יותר לזהות את התשוקה שלו וללכת אחריה – זה הולך ביחד.
למה כדאי לי לממש את עצמי?
כנראה שהייתי צריכה להתחיל את המאמר עם הפסקה הזאת, אבל בחרתי דווקא לסיים איתה כדי לסיים עם מסר חשוב. מחקרים מראים שמה שגורם לנו להיות מאושרים לאורך זמן, זה לא כמה כסף יש לנו, כמה בתים קנינו, כמה ילדים ילדנו, אלא שני פרמטרים מהותיים – תחושת משמעות ותחושת שייכות. כשאדם מממש את עצמו הוא מרגיש לרוב תחושת משמעות וזה חברים, יקר מפז.
לכן לרב, מימוש התשוקה שלנו יהיה כרוך בד בבד עם נתינה לזולת, השפעה על חיי אחרים ועשיית טוב. וכאן ראוי להפריד בין הנאה לבין אושר. בעוד שהנאה היא היכולת להיות מאושרים לרגעים קצרים, כמו, אכילת גלידה, עשיית סקס טוב או קניית בגד חדש, המשמעות של אושר היא שונה. אושר הוא לחיות חיים של מטרות, של מימוש והגשמה למרות רגעי קושי, תסכול ועצב.
אולי גם יעניין אותך:
